חלון רגישות

"אתה נראה טוב בהרבה"

"אני מרגיש טוב בהרבה"

"אני שמח לשמוע. מה תשתה ?"

"קפה. מנהג חדש. עם חלב." (בקול רם) "שני סוכר".

(שקשוק כוסות, רעש מזיגה, תסיסת הסוכר בנוזל החם, הכפית המקישה בדפנות בתנועות בחישה מואצות, מואטות, נדמות).

"בפעם האחרנה שנפגשנו …"

"כן"

"אמרת שאתה חולה … משהו פסיכולוגי …"

"איפה גליה ?"

"נסעה אל פזית, לסטודיו"

"יש לה סטודיו משגע, גדול, מרווח, אור נכון …"

(קוטע בגסות)

"הייתי חולה. מאוד."

"ומאז ?"

"אני לא חושב שמשהו השתנה."

"מה זה ? ביולוגי ? ביוכימי ?"
(משיכת כתף)

"לא יודע. אף אחד לא יודע. הרופאים חושבים שמתן שמות פותר בעיות, אז הם מעניקים שמות."
(המזגן נוהם, בועות באקווריום, זמזום החשמל, המקרר).

"הפרעת אישיות".

"אבל מה זה אומר ? למה זה מפריע ? למי זה מפריע ?"
"זה סיפור ארוך"

"יש לי זמן."

"בכל אופן, מה שזה לא יהיה, נראה שהחלמת מזה."

(שתיקה)

"אני מתכוון, אתה כבר לא מדבר על זה כל כך."

(גיחוך, שיעול, קולות של שינוי תנוחה בכורסת בד)

"זה לא סימן טוב … שאני לא מדבר על זה, אני מתכוון. זה כמו חלון של רגישות שנסגר, אתה מבין ?"
"דיברתי כי נחשפתי, הייתי פגיע. אפשר לומר שהתחננתי לעזרה, אני לא יודע … בכל אופן, כבר לא כל-יכול, או כל-יודע."
"סיפרתי לכם …"

"נפתחתי … "

"כמו שאמרתי, חלון של רגישות."

"ועכשיו ? הנה אנחנו מדברים על זה !"

"הנה, אתה מדבר על זה. אני שותה קפה."

(צחוק מובלע, לא ברור של מי)

"שמע, אני לא חושב כמוכם, לא מרגיש כמוכם, אני שונה."

המשפט הזה הוא חלק מהפרעה נפשית

"אתה עליון עלינו ? מודל משוכלל יותר ?"
"זה כאילו לחיים שלי יש משמעות מיוחדת, קוסמית. כל משפט וכל מעשה שלי ראויים להנצחה. אני אישיות מדהימה, פנטסטית. אני מבריק, המוח שלי לא אנושי, היכולות שלי חורגות. אם רק אחליט כך - אתרום לאנושות, ארחיב את מאגר הידע ומה לא ?"

"כולם מרגישים כך ביחס לעצמם."

"ויודעים שזו אשליה. אצלי התחושות האלו מתרגמות למעשים, להחלטות …"

"זה משפיע על היחסים שלי עם אחרים …"

"זה רע."

"זה יותר מרע. זה הרסני. זה מוטעה. צריך לחיות עם המציאות, בגלל זה אני משקר, מעוות, ממציא, מאמין …"

"אבל עובדה שזה מפריע לך …"

(אנחה)

"לא במידה שתגרום לי להיות שונה."

"מי משלם את המחיר ?"

"לא אני. חברים שלי, הנשים שלי, המשפחה …"

(אין תגובה, אז … )

"זה לא מפריע לך ?"
"זה לא כואב לך ?"
"לא, לא כואב לך מה שהם עוברים ? דחויים, מנוצלים, מושפלים, לא בטוחים ?"
"אתה מניח שכן"

(אמרתי שאני מניח שכן)

(דגש על המילה "מניח").

"אני לא מזדהה"

"אני משולל אמפתיה, זה חלק …"

" … מההפרעה, כן."

"מילים גדולות, למדת מילים גדולות להסתתר מאחריהן."

"אני לא יודע איך להתנסח אחרת"

"אבל אתה יודע מה אתה רוצה לומר. תן לי לעזור לך …"

"לא !!!" (כמעט בזעקה, כמו רפלקס).

(בקול רך ומיושב יותר)

"הרגש …"

"בדיוק כך."

שתיקה ארוכה מאוד, לגימות, כוסות מקישות בתחתיות.

(צלצול מפעמון הדלת, שיחה מהוסה)

(טריקת הדלת)

"שכנה"

"זה בסדר, אין בעיה."

(עוד קפה ?)

"תודה, כן. מה איתך ?"
"יותר מדי מאז הבוקר."

"לא, מה איתך בכלל, מקצועית, המשפחה, אתה יודע …"

"אה, בסדר. אני עסוק בכמה פרוייקטים באפריקה, הולך לי לא רע."

(שתיקה. ראוי לציין שאין תגובה בנוסח : "יופי", או "אני שמח לשמוע").

"אני זוכר שכשהלקוחות שלי הפסידו את כל הכסף שלהם, עמדתי בחלון, בקומה השנייה של המשרד שלנו. שניים מהם הגיעו במכונית סובארו חבוטה. התפקענו מצחוק, אני וכל השותפים שלי. לפני כן היתה להם מרצדס מפוארת. אנחנו רוששנו אותם. אחד מהם בכה במשרד, גם אז לא יכולנו להתאפק. צחקנו."

"שילמת מחיר. היית בכלא כמעט שנה."

"זה לא זה. לא מדובר בעסקה, אתה לא מבין ? מותר לאמלל כך וכך אנשים במחיר כך וכך חודשים בכלא. אני נהניתי מזה. זה הצחיק אותי, מה שעשיתי להם."

"זו כבר לא בעיה באמפתיה, זה כבר סדיזם"

"המרחק קצר."

"זה סדיזם"

" … תוצר של הזנחה, של אדישות והתעלמות, לא של תכנון, אין רצון להתענג …"

"זה מה שעושה את זה עוד יותר נורא."

"הסוכר נגמר. יש לך עוד ?"
"כן, כן, סליחה."

"חרא, שפכתי על המפה …"

"לא נורא, לא נורא, עזוב, נשטוף את זה אחר כך."

"אני מתנצל."

"שכח מזה, נו, אל תעשה מזה ענין."

(שתיקה נבוכה, לא נינוחה)

"כשנעמה עזבה אותי, חשבתי למות. היה רגע עם אקדח. בכיתי המון."

"זה כאב."

"כמו פעם, לפני הרבה זמן."

"לא התאמתם."

"זה לטובה."

"היית עיוור, חשבת שהיא מוכשרת, למשל."

"ולדעתך, היא לא היתה מוכשרת ?"
"אתה מדבר עליה בלשון עבר."

"בשבילי היא מתה."
"סימן שחיה רק בשבילך."

"יש בזה משהו."
(בחוץ צופר של אמבולנס, רעש תריסים משולשלים)

"ועכשיו מה ? חזרת כל הדרך ?"
"כל הדרך."

"שורשים ? מחויבויות ? רגשות ? הכאב שלך ?"
"בלי."

"עקר …"

"אל תגזים. יש לי חיים עשירים גם ככה."

"חה …"
"לא, באמת. אני לומד, כותב, קורא. העולם שלי עשיר, מלא."

"העמדת פנים …"

"משחק בסמלים …"

"ומה אתה עושה ? לא משחק בסמלים ?"
"כן, אבל אני מסיים את המטלות שלי."

"תגיד, תגיד, אל תחשוש. ואני …"

"אתה לא יכול להשיג אותו אפקט. אתה צריך לסיים את החיים שלך בשביל זה. מה שאצלי רק עבודה - זה אצלך כל החיים."

"אני חייב ללכת, העבודה, אתה יודע …"

"גם אני חייב ללכת, החיים, אתה יודע …"

(שקשוק ספלים בתחתיות).